מחשבות ודעות חינוכיות

כאן יהיה הפוסט השני בנושא

Children’s Collaborative Play (המשחק השיתופי של ילדים)

התפתחותו של משחק שיתופי אצל ילדים צעירים הייתה נושא של מחקרים רבים (למשל, Eckerman & Whitehead, 1999; Hay, Payne, & Chadwick, 2004). הממצאים מצביעים על כך שכבר בינקות ילדים צופים ומגיבים זה לזה. כטודלרים וילדים בגיל טרום-בית-ספר, ילדים נעשים יותר ויותר מסוגלים להדד פעולות ולשמר פרקי זמן ארוכים של משחק חברתי. יתרה מכך, מורכבות המשחק עולה כאשר ילדים לומדים להתנהג באופן פרו-חברתי, לעזור זה לזה, ולחלוק זה עם זה (Howes & Matheson, 1992). מספר מחקרים מצאו כי טודלרים וילדים בגיל טרום-בית-ספר, אף שהם משחקים יחד, שותפים-לבנייה של ידע ומתרגלים את מיומנויות הוויסות-העצמי והאחר באמצעות דיון בתוכניות וכללים, תיאום התנהגות המשחק, ומשא ומתן על קונפליקטים חברתיים-קוגניטיביים (Bodrova, Leong, & Akhutina, 2011; Leseman, Rollenberg, & Rispens, 2001; Whitebread, Bingham, Grau, Pasternak, & Sangster, 2007). יתר על כן, נמצא כי היבטים אלה של חוויות משחק שיתופי קשורים להתפתחות חברתית, קוגניטיבית ואקדמית מאוחרת יותר (Diamond & Lee, 2011).