HAZARA LASHIGRA

עם החזרה לשגרה יצאנו מהמקלטים, רצוצים כמו אחרי מרתון עם שקי חול על הגב

יצאנו לטבע, מנסים להחזיר נשימה, למלא את הריאות באוויר נקי ואת הראש במראות הרמוניים ונקיים

הפרחים פורחים, הסלעים ניצבים בשמש הפרפרים מרפרפים מפרח לפרק והציפורים מצייצות

הטבע בשלו, ממשיך במחזוריות הרמונית

והראש מנסה להתמסר רק לזה, לא לחשוב על כל מה שעברנו, להתמסר לצבעים ולריחות המשכרים,

לצעד ועוד צעד, לכבדות התיק על הגב, לכך שהצעד הבא על הסלע הוא השגרה, לנעימות של הבהייה בנעלים של בני הפוסעות לפניי

לזכרונות נשכחים עמומים וטובים שהסיטואציה הזו היא תזכורת נפלאה טובה בהרבה מאלבומי תמונות

להתמסר לטבע שאין לו שאלות ותהיות, אין לו תוכניות ובלתמים, לרצון להיות ולו מעט כמוהו, לחבור לאותה כמיהה נשכחת מילדותי של התמזגות עם הטבע

וליהנות מכך שמשפחתי חווה איתי את אותה פיסת אדמה הקטנה המורגשת גדולה כאשר דורכים עליה צעד ועוד צעד

וגם שאני מבין שיש סבירות שהמציאות הזו אינה אמיתית, אני מתמסר לחושיי הקולטים את המציאות כפי שהיא ונותן לה לשטוף אותי אפילו אם זה רק לכמה רגעים שלמים.