בילדותי

בילדותי היתה לי השירה הצלה השירה היתה דרך חיים, בין דמיון למציאות. מציאות של ילדות, פחד דמיון התרגשות משחק ואכזבה. תקווה לאהבה.

בין שדות הבור שמאחורי ביתי, פרדסים שכבר נכרתו והפכו לבניינים, לכלים שבורים. שם היתה לי השירה מפלט מהחיים. היא ניסתה להחזיק, לתפור טלאים, להדביק שברים.

השירה הדהדה בלב ונאלמה, נדחקה משצף מאורעות החיים, הדברים החשובים שמובילים כמו חיילים על לוח משחק.

ועכשיו מפכפכת ונובעת כמו מעין אכזב במדבר שנותן לחוץ מימיו.