TNU-LALECHET

תנו לי ללכת

תנו לי ללכת על אבנים קטנות מחודדות לבנות,

תנו לי להסתנוור מריחן של החרציות לצד הדרך,

תנו לי לרכב על אספלט שחור מהביל אדים,

תנו לי ללכת על שפילים מתפתלים בינות עצים,

תנו לי ללכת על חול הים כשהכתפיים נשרפות,

תנו לשמש לצרוב את הקמטים, את השיער הלבן, את האבק שנח עליי את הכבדות שנצברה בתוך המקלטים.

תנו לי לצאת,

ללכת בתוך המזג אוויר המוזר והמשוגע של אביב 2026 יום אחד קר וגשום ויום שני פתאום שרב,

(כאילו התאים עצמו אלינו בני האדם ונתן לנו עוד סיבה להתלונן),

אז תנו לגשם להוריד הכל ממני הכל ותנו לשמש לצרוב ולשרוף.

תנו לי לחוש יובש וצמא, זעה ניגרת בעיניים, לצד מים קרים לנפש עייפה.

תנו לעצור הכל באמצע שום מקום, רגע להיות סתם כך, תוהה בריקנות, סתם כלום, דומם, צומח כמו הטבע.

רק תנו לי ללכת.